דיכאון

דיכאון

דיכאון היא הפרעת מצב הרוח הנפוצה והמוכרת ביותר, בעיקר בעולם המערבי. זוהי הפרעה שגורמת לתחושה סובייקטיבית של עצבות, חוסר תקווה, חוסר עניין בחיים ובאינטראקציות בינאישיות ועוד מגוון סימפטומים התנהגותיים, פיזיולוגיים ורגשיים. דיכאון גורם לפגיעה משמעותית ביכולת התפקוד, האדם מרגיש עייף כל הזמן, מותש, הוא מתקשה להתרכז ומתקשה לקבל החלטות. כמו כן החולה מבקר את עצמו, מאשים את עצמו, הדימוי העצמי שלו נפגע והערך העצמי שלו יורד באופן משמעותי. סכנת החיים נובעת ממחשבות חוזרות ומטרידות על המוות, שיכולות להתבטא גם בחשיבה אובדנית ובניסיונות אובדניים שעלולים להסתיים במוות.

תסמינים ואבחון

ראשית, האדם חווה חוויה סובייקטיבית של מצב רוח עצוב, ומדוכא. לחלופין, האדם עשוי לדווח ששום דבר לא גורם לו להנאה או לעניין. בנוסף, מופיעים עוד סימפטומים מבין הבאים לפי סוג ועוצמת הדיכאון:

  • שינוי בתיאבון – אכילת יתר או חוסר תיאבון קיצוניים, אשר עשויים להוביל גם לירידה או עלייה במשקל, למרות שאין עיסוק ספציפי בניסיון להשמין או להרזות.
  • שינוי בדפוסי שינה – אינסומניה (חוסר יכולת לישון) או היפרסומניה (חוסר יכולת להתעורר), מלווים בקשיים בהרדמות, יקיצות מרובות וכד'.
  • חוסר הנאה – האדם המדוכא לא חש הנאה גם מפעילויות שבעבר גרמו לו להנאה.
  • תחושה של עייפות וירידה באנרגיה, בלי קשר למספר שעות השינה.
  • פגיעה בדימוי עצמי, תחושה של חוסר ערך או רגשות אשמה.
  • תסמינים מוטוריים – ירידה בתנועתיות של הגוף, איטיות ותחושת כבדות.
  • תסמינים קוגניטיביים – קושי בריכוז, חשיבה לא בהירה.
  • מחשבות אובדניות או ניסיונות אובדניים.

התסמינים הנ"ל מביאים למצוקה גדולה ולפגיעה ביכולת של האדם לתפקד באופן נורמטיבי. חלק מהסובלים מדיכאון אינם מסוגלים לתפקד, מצמצמים תפקוד בעבודה ותפקודים חברתיים, עד אשר לא יוצאים בכלל מהמיטה ולא מטפלים אפילו בעצמם. יש לציין, שדיכאון יכול לנבוע כתוצאה מאירוע מסוים, אך לא יאובחן דיכאון מג'ורי כאשר אדם נמצא בעיצומה של תקופת אבל על אדם קרוב.

סוגי דיכאון

כל סוגי הדיכאון מאופיינים בסימפטומים דומים, ומה שמבחין ביניהם הוא עוצמתם, או ההקשר שבו הם מופיעים. כל סוגי הדיכאון דומים זה לזה באיתאולוגיה (הסיבה לפריצתם), במופעם הקליני ובדרכי הטיפול המותאמים להם, ובכל זאת חשוב להבחין בין הסוגים השונים על מנת לאפיין כל אדם באופן המדוייק ביותר, ולהתאים את הטיפול בצורה המיטבית.

  • דיכאון מג'ורי (או קליני) – זוהי ההפרעה הדיכאונית בביטויה החריף ביותר, כאשר הסימפטומים מופיעים בתמונה מלאה ובעוצמה גבוהה. האבחנה של דיכאון מג'ורי דורשת הופעתם של לפחות ארבעה סימפטומים דיכאוניים במשך שבועיים לפחות, ברוב הימים, למשך רב הזמן. הדיכאון המג'ורי מקבל אבחנות ספציפיות על פי חומרה. דיכאון חמור מוגדר כאשר הפרט עונה על כל הקריטריונים. דיכאון מתון – כאשר יש 5-6 סימפטומים. לעיתים מופיע דיכאון חמור עם מאפיינים פסיכוטיים (דלוזיות והלוצינציות, שתוכנן בדרך כלל תואם לתכנים הדיכאוניים).
  • דיסתימיה – הפרעה דיכאונית פחות קיצונית מהדיכאון המג'ורי, אך היא ממושכת ביותר, וגם הפרוגנוזה שלה פחות טובה. דיסתימיה מאובחנת כאשר הסיפטומים הדיכאוניים נמשכים לתקופה העולה על שנתיים (או שנה אצל ילדים). לפחות שני סימפטומים נוספים מהרשימה הנ"ל מופיעים.
  • דיכאון כרוני – מאובחן כאשר אפיזודה של דיכאון מג'ורי (העונה על ארבעה קריטריונים לפחות), נמשכת מעל לשנתיים.
  • דיכאון קטטוני כאשר אפיזודה של דיכאון מג'ורי מתאפיינת בצורה בולטת בהפרעות פסיכומוטוריות כמו קפאון, עודף פעילות, נגטיביסטיות או אקולליה שאינם קשורים לגירוי חיצוני.
  • מלנכוליה – מופיעה כמאפיין של אפיזודה של דיכאון מג'ורי. חל אובדן עניין בכל הפעילויות, וחוסר תגובה לכל גירוי שבדרך כלל גורם להנאה או עניין. המלנכולי לא חש אפילו קצת יותר טוב כאשר משהו משמח או מהנה קורה, לדוגמא, דיכאון בתקופת החגים. במלנכוליה הדיכאון חמור יותר בשעות הבוקר, יחד עם נטייה להתעורר בשעה מוקדמת, יש שינויים פסיכומוטוריים, ירידה משמעותית במשקל ואפילו אנורקסיה ותחושות אשם משמעותיות.
  • דיכאון לא טיפוסי – דיכאון מג'ורי שהתפרצותו הופיעה בנסיבות לא טיפוסיות. מאופיין בתגובתיות רגשית בולטת, עלייה במשקל, שינה עודפת, תחושת כבדות בידיים וברגליים ודפוס ממושך של רגישות לדחייה.
  • דיכאון לאחר לידה – הוא בעצם אפיזודה של דיכאון מג'ורי, ומה שמייחד אותו הוא שהסימפטומים מופיעים בתקופה של תוך 4 שבועות אחרי לידה. דיכאון לאחר לידה מאופיין, בנוסף לסימפטומים הרגילים, גם בתנודתיות רגשית והתעסקות מסיבית בשלמות התינוק ובריאותו. במקרים אחרים, הדיכאון מקבל מאפיינים פסיכוטיים, ואפילו מחשבות על רצח התינוק. דיכאון לאחר לידה פוגע בחלק מהמקרים ביכולת האם לטפל בתינוק. לסביבה קשה במיוחד לקבל דיכאון לאחר לידה, כאשר האישה "אמורה" להיות מאושרת מתינוקה החדש. בדיכאון אחרי לידה יש משמעות רבה לתהליכים הורמונאליים בגוף האישה, הקשורים ללידה, ולעיתים איזון הורמונלי נדרש כחלק מהתהליך הטיפולי.

טיפול בדיכאון

טיפול טוב בדיכאון כולל שילוב של מספר אלמנטים. פעמים רבות נעשה טיפול רק בפן אחד של הדיכאון, ולא תמיד זוהי התייחסות מספיקה. בעבור כל חולה, צריך להתאים את כל הטיפולים לו הוא זקוק על מנת לשפר את מצבו, ולהחזירו לתפקוד ולאיכות חיים מרביים. הסל הטיפולי כולל התייחסות פסיכיאטרית (בדרך כלל באמצעות טיפול תרופתי), פסיכולוגית- רגשית (בפסיכותרפיה), וחברתית- תפקודית (שיקום ושירותים סוציאליים אחרים).

הטיפול הפסיכיאטרי בדיכאון הוא אחד הטיפולים הנפוצים ביותר, והמקובלים ביותר בשטח הפסיכיאטריה. בגלל תפוצתו הרחבה יחסית של דיכאון, בדרגותיו ועוצמותיו השונות, התרופות המיועדות לטיפול בו הן מוכרות, נפוצות ואפילו הסטיגמה הכרוכה בשימוש בתרופות פסיכיאטריות נמוכה יחסית כשמדובר בהן.

הדור החדש של התרופות נוגדות הדיכאון נקרא SSRI – מעכבים סלקטיביים של קליטה מחדש של סרטונין. תרופות אלה מעלות את מינון הסרטונין במח, ובכך יוצרות שיפור במצב הרוח. משפחה זו הכוללת בין היתר את הפרוזק, ציפרלקס ולסטורל, נחשבת ליעילה בטיפול בדיכאון, עם מעט תופעות לוואי קלות יחסית, וללא סכנה במינון יתר של התרופה. כיום הן מהוות את הקו הראשון של הטיפול הפסיכיאטרי בדיכאון.

עם זאת, ל- SSRI לוקח 3-8 שבועות עד שהם מתחילים להשפיע, ולעיתים גם אז תועלתם אינה מספקת. במקרים כאלה ניתן לעשות ניסיון עם תרופות אחרות כמו אורריקס או בנזודיאזפינים. תרופות אלה מאופיינות ביותר תופעות לוואי, אך גם הן יעילות בשיפור מצב הרוח. תרופה נוספת לטיפול בדיכאון מג'ורי היא וולבוטרין.

במקרים של דיכאון עמיד בפני הטיפול התרופתי, מומלץ לעיתים על טיפול בנזעי חשמל (ECT). בטיפול זה מועבר זרם חשמלי למוחו של המטופל באמצעות אלקטרודות ובהרדמה מלאה. לא ידוע בדיוק כיצד ומדוע נזעי החשמל מועילים, אך טיפול זה, למרות השם המפחיד שיצא לו בציבור, הוכח כיעיל ביותר בדיכאון עמיד לטיפול תרופתי.