שיינדי שטיין

מנגנוני הגנה בזמן שבי ובחיים בכלל

כמה מרגשת כל ידיעה על שחרור חטופים וחטופות. בוודאי ניסיתם לדמיין מה הם עברו, אם קיבלו אוכל, אם יש להם אויר, אם היו לבד, איך התייחסו אליהם (בכל היבט) ואיך הם התמודדו עם הפחד?? 

ופתאום מגיעה התמונה והם נראים לשמחתנו מחוייכים, נקיים ומסופרים… אז האם דמיינו לשווא?🤫 ממש לא! זה לא אומר מאומה על מצבם הנפשי וחשוב לדעת: התמונות המחוייכות משקפות רק את השמחה הנקודתית של היציאה מהמצב המאיים והחזרה הביתה, הפגישה עם יקיריהם וקבלת אהבה ממדינה שלמה. 

אז איך הם התמודדו שם עם הפחד הקיומי והמציאות הקשה והמתמשכת? כנראה בין השאר, עם מנגנוני הגנה שעבדו קשה ומסביב לשעון. 

'מנגנון הגנה' הוא מונח שטבע זיגמונד פרויד אבי הפסיכואנליזה, המתאר פעולה נפשית לא מודעת של האדם, במטרה להגן על עצמו מפני חרדה, כאב או התמודדות עם חוויות קשות, המאיימים על יציבותו הנפשית. כל בני האדם משתמשים במנגנוני הגנה במצבים מסוימים היות והם נחוצים להסתגלות למציאות, להתמודדות עם חוויות מאתגרות ומאפשרים להמשיך לתפקד מתוך רגיעה ואיזון, בלי "לגעת" בכאב הנפשי.

ישנם מספר סוגים של מנגנוני הגנה, ביניהם 'הדחקה' (למשל שאנו לא מעוניינים לדבר על משהו עצוב ו"שוכחים" אותו), 'הכחשה' (מרוב שזה לא נתפס, באופן לא מודע, אנחנו משכנעים את עצמנו ומאמינים שזה לא קרה), 'התקה' (למשל להוציא תסכול וכעסים לא על זה שגרם לנו להרגיש כך אלא על מישהו אחר שלא יעשה לנו כלום אם נכעס עליו) ועוד. 

מנגנון נוסף שהוזכר ע"י פרויד ולימים קיבל את המונח תסמונת סטוקהולם – הזדהות עם התוקפן, ביחס לשבי והורחב להתעללויות וקרבנות תקיפות טראומטיות נוספות. כאשר אדם שוהה עם התוקף לאורך זמן, הוא מתחיל להכיר אותו יותר ואף להיקשר אליו. זה קל יותר להתמודדות מאשר להרגיש את החרדה והאמת הכואבת שאדם זה פוגע בו. הוא יכול להבין למה הוא פגע בו, לגונן עליו ושוב באופן לא מודע, יעדיף להזדהות עם התוקפן ולהרגיש כמוהו – חזק, מאשר להיות קורבן חלש.  

מנגנוני ההגנה עוזרים לנו להישמר ממצוקה מידית, אך לאורך זמן הם עלולים לגרום לפגיעה תפקודית ורגשית קשה היות והם דורשים המון משאבים ואנרגיה ומעוותים את תפיסת המציאות והחשיבה.  

מנגנון מעניין שדווקא גורם ליעילות במצב מאיים הוא 'עידון' – להשתמש בדחפים הפנימיים המקושרים לתוקפנות וכעס למשל, ולפרוק אותם בדרך מעודנת יותר. לדוגמה חטופים וחטופות שלקחו על עצמם לדאוג לאחרים בשבי, להשיג דברים עבורם, לנהל משא ומתן עם השובים וכד'. כמה מהם סיפרו שזו היתה עבורם דרך התמודדות שסייעה להם לשמור על שפיותם. 

אז זה לא יהיה פשוט עבור השבים הביתה, טיפול במנגנוני ההגנה והגמשתם ייקח זמן. אנו מאמינים שהם עוד יצליחו להרגיש יותר שמחה ופחות כאב. 

אנו מאחלים לכולם שלמות הנפש והגוף ומתפללים להשבת כולם הביתה❤️

לב למשפחה- מה שנכון לנו!

הורים מאמצים? בני נוער מאומצים? יש לכם התלבטויות, שאלות או מחשבות בנוגע לפתיחת תיק האימוץ? אתם מוזמנים ליום עיון בדיוק על זה! יום העיון הופק על ידי משרד הרווחה והביטחון החברתי, השירות למען הילד ובשיתוף עם התוכנית "לב למשפחה" של עמותת בית חם ויעסוק בסוגיות רלוונטיות בנוגע לפתיחת תיק אימוץ. יהיו הרצאות, פאנל ועוד, ותקבלו ידע ומקום לחוויה שלכם.

 יום ד' 24.07.24 | 9.00-16.00 במכללה למנהל ראשון לציון. 

 עלות השתתפות סימלית – 30₪ למשתתף. מותנה בהרשמה מראש בקישור : https://donation.asakimerp.com/Campaing/?CampaingID=51523 הבטיחו את מקומכם והזדרזו להירשם – מספר המקומות מוגבל! 

"תקווה" בתכנית שחרית

אז אחרי בוסט של בשורות טובות אתמול, החלטנו לפתוח את השבוע עם מלא  תקוה❤️

צוות מרכז-שפלה בתוכנית "שחרית" נפגשו השבוע ללמידה מרעננת ודיון על מחלות/הפרעות נפשיות ומודל ההחלמה .  לא מדובר בהחלמה קלינית, אלא בתהליך שבו האדם המתמודד עם אתגרים נפשיים, לומד לחיות עם ולצד  המחלה, חיים משמעותיים, יצרניים ומספקים כחלק מהקהילה.

אחד ממרכיבי המודל הוא "תקוה" – היכולת לדמיין ולראות את העתיד מתוך תחושת מסוגלות, אמונה שזה אפשרי ובר הצלחה צעד צעד. לאחר משבר נפשי שבו אדם "שוכח" את זהותו, רצונותיו, יכולותיו ולא רואה את עתידו, זה לא פשוט למצוא תקוה. בתהליך השיקום התעסוקתי, מקדמות התעסוקה שמות "זרקור" על היכולות והתכונות החיוביות של האדם ומסייעות לו להתחיל לזרוח ואפילו לרקום חלומות לעתיד ולהשיגם בפועל.

אז מקווים שכמו בתהליך האישי, גם בלאומי נזכה להחלמה ותקוה❤️

תודה לכל צוות האלופות שלנו שמובילות תהליכים מרגשים עם מקבלי/ות השירות🏆

תודה גדולה לנועה וריקי💪 שהובילו את הישב"צ יחד עם שרה, מנהלת האזור🤟 ❤️

שיהיה שבוע טוב מלא תקווה‼️

סמינר למטפלי בית חם

ישי מלר, פסיכולוג קליני, מדריך מומחה, מנהל מרפאת בית חם סניף אלעד, הצטרף אלינו לפני 3 חודשים בלבד וכבר הבין את צרכי השטח ופועל למתן מענה רלוונטי.

אז בהקשר לטראומה בחדר הטיפולים, מטפלי בית חם עברו ועוברים הכשרות בתחום. האחרונה נגעה לטיפול בטראומה באמצעות CBT, ולאחרונה ישי זיהה את הצורך והחל בהעברת סמינר השם דגש על טראומה בטיפול הדינמי.

בסמינר משתתפים כ-20 מטפלים ומטפלות שכל אחד בתורו מציג מאמר מהתחום, החל מפרויד ועד למאמרים חדשים, וביחד דנים, מעלים דוגמאות, ומוצאים את דרכי הטיפול ואת ההתייחסות הנדרשת מתאוריה לפרקטיקה.

המטרה של הסמינר היא להרחיב את ההבנה על הטראומה תוך הכרת הטראומה המתמשכת והמורכבת (CPTSD) וזיהוי הטראומה המצטברת המושפעת מרצף אירועים מתמשכים. הסמינר נוגע גם בתופעת הדיסוציאציה האופיינית לטראומה  שמתארת ניתוק של חלקים נפשיים בעקבות השבר הטראומטי. כסמינר קליני, יש דגש על התהליכים הטיפוליים בטראומה וקשירת החיבורים בין חלקי הנפש השונים בטיפול.

הסמינר יתקיים לאורך כ-30 מפגשים ולאחר סיום נושא הטראומה, יעברו המטפלים ללמידה של נושאים נוספים.

ישר כח גדול ישי, שמחים מאוד שהצטרפת למשפחה❤️

השראה ושמה דוד🏆

דוד בובליל, 58, ירושלמי, נשוי לאסנת, אב ל-3 וסבא ל-8  מקסימים, עיוור, עובד במרכז הטכנולוגי של בית חם בירושלים.

לדוד היתה בעיה בראיה מגיל קטן שהחמירה במהלך השנים ולפני 14 שנים איבד את ראייתו לחלוטין.

מגיל 4 למד בבית חינוך עיוורים ובבגרותו עבד בהמון תפקידים. הוא היה גנן, טבח, נהג, טיפל בקשישים ומה לא.. תמיד ליווה אותו משפט של אחיו היקר: "מה שאתה יכול, תעשה!" ובאופן כללי ממשפחתו קיבל הרבה יסודות לבטחון אישי כמפתח לחיים: "אין לא יכול, יש לא רוצה!" בכל מקום שעבד בו, דרש בעצמו נגישות, התאמות ובעיקר אכפתיות ויחס מכבד. מבחינתו לקות ראיה או עיוורון אינם בושה, נהפוך הוא! אדם עם ראיה ירודה מביא איתו לעבודה המון כישורים אישיים שלעיתים יותר טובים מאנשים רואים. החריצות שלו, הדינמיות, האסרטיביות, הרצון לפרנס את משפחתו, אכן הוכיחו את עצמם בכל עבודה. כשעבד בבית אבות לפני שהתעוור לחלוטין, ממש ביקשו ממנו להמשיך, אך מתוך תחושת אחריות רבה לשלום הקשישים (ולמרות שהיו לו שיטות משלו כיצד לקלח אותם) החליט שזה כבר לא מתאים.

מאז, הוא עבד במפעל שיקומי בירושלים ולעיתים כשהראייה איפשרה לו, יצא לעבוד בעבודות מזדמנות.

לפני מספר חודשים, המפעל נסגר. התחושות היו קשות "ממש גזר דין מוות". לעובדים הוצעו שלושה מקומות אופציונליים, בית חם היה אחד מהם. דוד בדק את שלושת המקומות ובחר בבית חם מכמה סיבות.

הראשונה והחשובה ביותר מבחינתו היא היחס. דוד מספר שזאב ושרה אנשי הצוות, כל כך קשובים לצרכים, נותנים מענה לכל קול, אכפתיים ופועלים ליצירת תחושה טובה, להתאמות, ל"ביחד". ה"בוקר טוב" והיחס האישי שווים את הכל. בהתחלה, כשזאב העו"ס במרכז קיבל אותו, הוא ממש הנגיש לו איפה נמצא כל דבר, נתן לו למשש את סוגי הברגים, את כלי העבודה והכל בסבלנות רבה.

בנוסף לזה, התפקיד של דוד בפירוק של פסולת אלקטרונית המגיעה למרכז לצורך מיחדוש, הוא כמו כפפה ליד. זה מה שהוא אוהב לעשות ואפילו עושה בבית כתחביב😉

לכבוד ה"בליינד דיי", יום המודעות לאנשים עם עיוורון ולקויות ראיה, לדוד יש מסר חשוב לחברה כולה ובפרט למעסיקים:

"מה שהעיוור לא רואה זה רק בעיניים. יש לו מוח, חושים, הוא יכול לעשות הכל ואפילו טוב יותר מאדם רואה. כל ההתאמות משולמות ע"י המדינה והוא מקבל עובד שעושה עבודה איכותית ששווה הרבה כסף. האדם הרואה, צריך להנגיש את הסביבה לאדם הלא רואה והמעסיק צריך רצון לנסות ולא לדחות. כדאי שישמיע את החששות שלו כי המועמד העיוור ייתן את הפתרונות שהמעסיק צריך לשמוע".

אנו מצטרפים למסר של דוד ומסכמים שהוא אדם מדהים ואנו יותר משמחים וגאים בו על הדרך שעשה בחיים ועל מה שמלמד אותנו❤️💪 יישר כח גדול‼️🙏

מעסיקים – פנו אלינו לשותפות!

פוסטים נוספים

מעוניינים להתנדב?

מלאו את הטופס ונחזור אליכם בהקדם!